אין ביכולתי להמליץ על קריאת יותר מ-60 מדריכי ייעוץ בנושא מין. נאלצתי לבצע זאת במשך מספר חודשים, ותוצאה הייתה שילוב של עצב, כעס ותסכול שלא הייתי רוצה לחוות שוב לעולם. חוויתי תקופה קשה זו כתוצאה מקריאה חוזרת ונשנית של חומרים רבים הנוגעים לנושאי מין, שכללו חומרים מעמיקים ומגוונים שמרחיבים את ההבנה שלי לגבי המושג והפרקטיקות של סקס והבדלים בין מקורות ודעות שונות.
הסיבה לתקופה המאתגרת הזו הייתה ספרי החדש, שכתבתי יחד עם חוקרות נוספות, שעוסק בהשפעות של מדיה על תפיסות ופרקטיקות של מין וחיבור בין תקשורת, תרבות והבטים של מיניות. בספר זה חקרנו שיטות שונות של «ידע על מין» שהופיעו בשנים האחרונות – החל מספרי הדרכה, בלוגים, מגזינים, תכניות טלוויזיה כמו «Sex Box» שבה באמת מתקיימות סצנות של יחסי מין בקופסאות, עמודי בעיות בעיתונים, אתרי אינטרנט, אפליקציות ועוד.
במהלך העבודה שלנו הדגשנו כי בדרך כלל, אין מדובר בשחור ולבן. לעיתים, טקסטים של חוכמת מין מציעים אפשרויות ומדגימים רעיונות והבנות חדשות על חוויות מיניות, אך במקביל הם עלולים לסגור דלתות וליצור סגירות מחשבתיות והולכות על בסיס דפוסים ותסמנטים חברתיים. כל טקסט עשוי להתפרש בדרכים שונות על ידי קוראים שונים – מישהו עשוי לקרוא את ההדרכה כדי לקבל רעיונות, או כדי ליהנות מתמונות סקסואליות, או פשוט למצוא בה הומור – ואולי מכל אלה יחד.
יחד עם זאת, קיים חשש גדול בנוגע לרוב החומר המסחרי והמקצועי שנכתב על מין, במיוחד על רקע תנועות כמו #MeToo שהביאו למודעות לתפקיד של הסכמה ומערכות של דיכוי והיפר-הכוחנות. מרבית הטקסטים אינם כוללים התייחסות נרחבת לנושא ההסכמה, ומניחים באופן שגרתי שזהות המין, התנהגויות המין וההבנות הקונבנציונליות תואמות לדיבור המושג «מין». זאת, תוך התמקדות באידיאל של זוגות צעירים ולבנים בלונדיניים רזים ונורמטיביים, עליהם מופיעות צפירות כמעט ללא חיבור למגוון העצום של זהויות, סוגי הגוף והחוויות המיניות השונות.
על רקע הזה, עולה הצורך להאיר על המסרים החשוכים והחשודים המגיעים מחומרים שנועדו לכאורה לחנך, ליידע ולהכווין בנושאי מין. במקום לבחון את ההשלכות של מסרים אלו, אנחנו מציינים חמישה תבניות קוגניטיביות הבעייתיות הנפוצות במיוחד במדריכים ומקורות אחרים של ייעוץ מיני.
1. תסריט מוגדר ל»מין נכון»
כפי שמדגישה מרצה ומטפלת ומומחית בתחום, קלייר סטונטן, הגישה הנפוצה ל»מין» כוללת חיקוי של תבנית קבועה של מאהבים שמתחילים ב»נשיקות, נשיקות, שדיים, שדיים, פין בתוך הנרתיק». דפוס זה מופיע בכל מקום, ומרבית ההדרכות שנעשות מחוצה לו, מנסות לפתח יחס למין שמעבר לתבנית זו. עם זאת, קיימות תצורות זיהוי זהות ומגוון רחב של פרקטיקות ותגובות, והן מבליטות כי ההנחות על העדפות ותגובות עשויות לעכב תהליך של קבלת הסכמה, תקשורת והבנה הדדית, וכך מובילות לסטנדרטיזציה שמונעת חופש, יצירתיות והבעת רצונות אמיתית.
2. גופים סקסיים ומושקעים מול גופים שאינם
המניעים לפיקוח והתאמה של הגוף והופעתו הם מרובים, ומכוונים ל»להיראות סקסי». תוצאות מגבלות אלה ניכרות בתמונות, בהן מגוון רחב של גופים – מבוגרים, אנשים עם מוגבלויות, אנשים שמנים – אינם מוצגים כסקסיים כי הם אינם מופיעים או אם כן, הם תמיד בלבוש, ולעיתים קרובות נחותים מבחינה ויזואלית ובהקשר המיני. טיפולים אלו עלולים להוביל לתחושת חוסר שביעות רצון, לחרדה לגבי המראה החיצוני, ולפגיעה בחוויות תודעה ומגע אינטימי שיש להם פוטנציאל להעצים חוויות מינייות אותנטיות ומגוונות.
3. אחריות על איכות חיי המין מוטלת על הפרט
המושג המושלם במדרכי מין הוא זה שאינו נושא בנטל של הטעם התורשתי, הטאבו, או המוגבלויות. הנחת היסוד היא שאדם, בדרך כלל אישה, שנאלצה להתגבר על עכבות, בעיות, ומכשולים אחרים – יכול להשיג מין «מושלם» באמצעות שיטות, מכשירים, טכניקות או טכנולוגיות שמבססות את עצמו כ»עוגן» להשתפרות. לא מקובל לעסוק בסוגיות רחבות שקשורות לדיכוי, להומופוביה, להערות ולהשקפות תרבותיות המובילות לחסימה של חוויות רגשיות, אהבה, והנאה החופשית.
4. ההנאה היא הכרחית (אך מוגבלת)
ההנחות שבבסיס ההדרכות מתייחסות לכך שצריכה להיות חוויית הנאה – ולעיתים ואף מציגות זאת כהכרח לבריאות הנפשית והזוגיות. עם זאת, כמעט ולא מדובר על ההבנה המעמיקה של ההנאה עצמה, על מה היא כוללת, כיצד חוויות כמו חובתיות, בושה, קבלה עצמית, אכזבה, והקלה קשורות לה. ברוב המקרים, ישנה התמקדות בהגעה לאורגזמה, ולשימוש במגוון אמצעים שמיועדים להגשמת מטרה זו, והדבר מוביל לעיתים לעלייה במתח, ללחצים מופרזים ולהקטנת ההנאה החופשית והמורכבת.
5. אין צורך בהסכמה מפורשת ומפורשת
הקרב על החשיבות של הסכמה חדה ביותר כאשר בוחנים את תכני המדריכים הרבים שנמצאו. מרבית הטקסטים כמעט מתעלמים מהנושא, או מנסים להציג הסכמה כדבר שניתן לקבוע באמצעות «מילים לשומר» (סוויידוורדים) בלבד, מבלי להכיר בכך שהסכמה עשויה לכלול אלמנטים מוסכמים מעבר למילים – לא רק «לא» אלא גם שיח, תקשורת, תחושות, ומודעות לסיטואציה. מגמה מסוכנת היא כי נשים, ולעיתים גם גברים, מתבקשות לעיתים לנהוג בניגוד לרצונן, כמו לתת «קיקי’ות», להידרש ליחסי מין גם כשהן לא מרגישות מיני, או לוותר על סירוב – מתוך אמונה שנשים «לעיתים מתעדפות שיתוף פעולה» או «עד שהן מתחברות», דבר שמחליש מאוד את החשיבות של ההסכמה וההגנה העצמית.
המחקר והסקר האחרון שבוצע בארץ מראה שכמחצית מהאנשים מדווחים על קושי כלשהו בנוגע לחווייתם המינית. נראה שאין זה מפתיע, בהתחשב בלחצים, בהגבלות, ובהעדר ההכוונה שמדריכי מין מספקים, ולמעשה חסרים בספרות הקיימת כלים לעידוד תכנון תודעה רומנטית, תקשורת פתוחה עם השותף, ופיתוח חוויות שמאפשרות מגע מיני בריא המושתת על הסכמה מלאה וחופשית.