כשהסדרה «סקס והעיר הגדולה» עלתה לשידור לראשונה בשנת 1998, היא הפכה לסדרה שהציגה במפורש, בפתיחות, ובעושר מלהיב את נושאי המיניות הנשית. דמויות הנשים החזקות – קארי, סמנתה, מירנדה ושרלוט – סיירו בחיי האהבה והתנאים של ניו יורק, והביאו אל המסך הקטן תיאורים של מיניות נשית שלא נראו עד אז בטלוויזיה. התוכנית פתחה דלתות לדיון חופשי בנושאים שהיו פעם טאבו, כמו מסטורבציה, שיחות על סקס גס, סקס בהקשר של יחסים חד-מיניים, חד-משפחתיים וקבוצתיים – דבר שמביע בתוכו גם את ביקורה המפורסם של סמנתה שאמרה: «אני ניסיונית מינית. אני מנסה כל דבר פעם אחת». כמו כן, הסדרה עסקה בנושאים של בעיות פוריות, הורות יחידנית, אלימות במשפחה ואבל, והובילה פתיחות וחשיבה מחוץ לקופסא בנושאים שנחשבו בעבר למורכבים או טאבו.
מרגע סיום שידורה ב-2004 אחרי שישה עונות, נוצרה דרישה רבה להמשכה. הסדרה הושפעו מפיצול שני סרטי קולנוע, אך כנראה שהחובבים לא היו מרוצים והחלו לשאוף להחייאה מחודשת שלה. כעת, מתכננת הרשת לחדש את הסדרה ולקיימה בעשרה פרקים באורך חצי שעה כל אחד, תחת השם «ואם ככה…».
עם זאת, המבט על המיניות והיחסים החברתיים בעולם של השנים האחרונות מורה כי על ההחזרה להסתגל לתנודות ולשינויים שחלו ב-20 השנים האחרונות. הדמויות העיקריות – קארי, שרלוט ומירנדה (בלי סמנתה, בת הומור והעוצמה) – יהיו באיזור שנות ה-50 שלהן, וזו נקודה שמציעה פוטנציאל לסיפורים חזקים, אך החשש הוא שזה לא מספיק ליצירת עניין רב.
המין והמסך הקטן בעידן העכשווי
החברה התקדמה משמעותית ב-20 השנים האחרונות בכל הקשור לתצוגת מיניות נשית וסוגי הסיפורים שעולים על המסך. אם בעבר, הסצנות המיניות הציגו בעיקר תיאור אופנתי, מסחרי ומלוטש, הרי שהיום יש שינוי משמעותי במגמה. סדרות כמו «המיניות שלי» («The Bisexual»), «אני עלול להרוס את הכול» («I May Destroy You»), «אנשים רגילים» («Normal People»), «פלהבג» («Fleabag») ו»אני אוהבת דיק» («I Love Dick») מציגות עומקים חדשים של מיניות נשית תוך התמודדות עם נושאים של רצון, זהות, קרבה וכעס. בתוכניות אלה, התמונות המיניות עוברות מסטירה פשוטה או בדיחה לגיטימית ליותר מעמיקה, מורכבת ובעלת עניין. המיניות על המסך הפכה לחלק אינטגרלי ומובן יותר מחלקות יותר ואינטיליגנטית יותר מהדמויות הראשיות, כשהן נראות לא רק ססגניות או תאוותניות, אלא חכמות וחושבות את עצמן.
בתוכנית «אני עלול להרוס את הכול», המנועדת לשבור טאבואים, המיניות משמשת ככלי לדיון על הסכמה, זהות אישית, ואת ההשפעות של חוויות מיניות על האישיות והיחסים. למשל, דמותה של ארבאלה (שהיא חלק בלתי נפרד מהסדרה), נאלצת להתמודד עם ההשלכות של חוויותיה המיניות, תוך בחינה של עצמה ושל הבחירות שלה. גם ב»פלהבג», המיניות מובילה לדיון עז על כוח, סמכות, ותפקידים חברתיים, כאשר הדיאלוגים והשוטים מציגים חכמה ועלות אמיתית במקומות שבהם המיניות נוגעת לסמלים ולמשמעויות חברתיות דברים שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהדרמה.
המיניות והחברה המפותלת
בעוד שהדימויים המודרניים של סקס אינם משאירים יותר מראית עין של טאבו, המיניות הנשית תמיד הייתה סוד נסתר ומורכב מכפי שנראה לעין הרגילה. רוב ההנאה הנשית אינה גלויה לעין כמו זקפה גברית, ולכן יש תמיד מימד שאינו נִרְאָה שסביבו נבנה ההיגיון והסוד. בעוד ש»סקס והעיר הגדולה» הציגה מיניות כגלאמור וממותג יוקרתי, בהופעות של בגדים אופנתיים, בחירת מותגים, וסקס כפריט נחשק ופטריארכלי, המיניות בה תמיד הייתה מוגבלת לסטטוס קבוצתי והדגשה של הטופ, מראה את ההכרח של פריווילגיה חברתית. הנשים המוחזקות בתוכה היו רזות, לבנות, משכילות ומבוססות מבחינה כלכלית – מה שאפשר להן להשיג תשומת לב וראייה חברתית שלא היה נגיש לשאר המין הנשי.
התפישה שיצרו הסדרות המרכזיות הייתה שה desirability (המשיכה) שלהן לא נתונה לדיון, והשאלות על מין, תפקידי מין והגדרות של מיניות נשית נעו מעבר לחד-מימד, למתחם של פריבילגיות ומבנה חברתי שמעניק להן נראות ושפע. בטקסט של ההיסטוריון התרבותי ריצ’רד דייר, מצוין שהמבט או ההתעלמות מהייצוג הגזעי הלבן משמשים לא רק לדיון אסתטי, אלא גם לדיון חברתי על חוסר שוויון, שימור ההיררכיות וההגמוניה החברתית. ולא פחות מכך, ישנה חשיבות לדיון על ההגמוניה החברתית והפריווילגיות שהגיעו עם המעמד החברתי והאתניות של הדמויות המרכזיות.
אין הכוונה לטעון שהדמויות בחידוש הסדרה צריכות לעבור עוני או להציג את עצמן כלא לבנות, אלא שהמודעות שלהן לפריווילגיה שלהן צריכה להתפתח. הפמיניזם שהן ייצגו בשנות ה-90, עם כל היותו חדשני בזמנו, היום נחשב לעיתים לסטנדרטי ואיטי. תנועות כמו #MeToo, תנועות שחורות (#BlackLivesMatter) ואקטיביזם למען זכויות להט»ב (#LoveWins) שינו את המפה החברתית והסיפור שהחברה מספרת על מין, מגדר וחברה בכלל.
אז כיצד ינהגו קארי, מירנדה ושרלוט בעולם המודרני, שמתמודד עם פיקוח וחשיפה ברשתות החברתיות, עם האג’נדה הפמיניסטית והפוליטית החדשה, והמשברים הפיזיים והנפשיים של זמננו? ההחזרה לסדרה תדרוש נקיטת גישה מודעת ומורכבת יותר לגבי מיניות ונושאים חברתיים, כדי שתהיה רלוונטית, מרתקת ותצליח להיכנס לתוך זירת הטלוויזיה התחרותית והרוויית המושגים החדשים על מין ומגדר.