ההיסטריה המוסרית סביב הטענה כי קיימת תפוצה רחבה של סחר בנשים בתעשיית המין הגלובלית מבוססת על שיקר: שהרוב המוחלט של עובדות המין מותפּות לכאורה. למעשה, ההיפך הוא הנכון.
בנרגין על פי מיתוס זה, מתקיימות קמפייני אפליה מסוכנים שנועדו להכשיר את הקרקע לחקיקה פלילה כלפי לקוחות כסוג של מאבק בסחר בנשים, והגיית רווחה שמניעה על ידי מודל שוודיה שהחל בשנת 1998. הבעיה המרכזית בגישה שמבקשת לבטל את הזנות באמצעות העמדה פלילית כלפי הלקוחות היא שאפשרות זו עלולה לגרום להחרפת הפשיעה בתעשיית המין עצמה, שהופכת לבלתי נראית יותר, וכך להגדיל את הסיכוי להפקעה ולסחר בנשים. לדוגמה, זה קרה בלונדון לאחר חקיקת חוקי המשטרה והפשע בשנת 2009, שאף אסרה על רכישת שירותי מין מכוח כפייה. המהלך דומה ל»מבצעי החקיקה» שהתקיימו לפני אולימפיאדת 2012, שבה לא הייתה עלייה בתופעת הסחר אך הותקנו פעולות משטרה יקרות שהשתמשו בתופעה ככלי לסגירת עסקים לזנות. כתוצאה מכך, רוב המוכרות למין שהיו תלויות בעבודה במקומות רגילים נאלצו למצוא מקומות עבודה מסוכנים יותר, מה שמעלה את סיכון הפגיעה exploitation והסחר. בנוסף, נרשמה ירידה משמעותית בשירותי בריאות מינית בטוחות בלונדון, מה שהוביל לעלייה בסיכון למחלה בקרב עובדות המין בעקבות הפשעים המשטרתיים והחקיקה נגדן, על אף שהן בחרו במקצוע זה במודע.
דוח מיעוט
מחקר ממומן על ידי מכון המחקר החברתי הבריטי בין השנים 2007 ל-2009, מתמקד באיסוף סיפורי מהגרים מעבודה ועירוב של כ-100 נשים, גברים וטרנסג’נדרים מגרמניה, רוסיה, אוקראינה, אמריקות, אסיה ואוסטרליה הפועלים בבריטניה. המחקר כלל ראיונות עם עובדים בשוק הזנות בשיטות מגוונות, כולל עבודה כעצמאים, כולל בעבודה בדירות פרטיות, תוך ניסיון להגיע לאוכלוסיות שלא תמיד נכללות במחקרים קודמים, באמצעות קשרים עסקיים, ארגוני סיוע ומגע עם המשטרה.
הממצא המרכזי שניתן להסיק במחקר הוא כי רק קבוצה קטנה יחסית מתוך הראיינות סבלה מניצול וסחר. בפרט, כ-13% מהנשים שוחחו על חוויות שהזכירו ניצול, שבין המקרים הקיצוניים בהם היו ניצול מובהק של סחר, לבין מקרים שנראו כהסכמה ומוכנות. מרבית הנשים תיארו את תנאי העבודה שלהן כבעייתיים, אך לא כבעלות מעורבות בסחר או באיומים שהכריחו אותן לעבוד, ולטענתן, ה- exploitation התייחס ליחסי העבודה עצמם, ולא לעיסוק בזנות עצמו, בניגוד לטענות של פעילי ביטול הזנות הדורשים החמרות. עוד כ-6% מהנשים תיארו כי הותנעו לכאורה להיכרות עם תופעות מכות או סחיטה, אך בעיקר מתוך חוסר ברירה. הממצאים האלו, אף שהינם פסיכוגרפים יותר מאשר סטטיסטיים, אושרו גם על ידי מחקרים אחרים על שוק המין בבריטניה, תודות לשיתופי פעולה עם משטרה ומחקרים נוספים, וגם על ידי רוב המחקר האתנוגרפי העולמי, שמצא כי רוב המעסקים בזנות הם בהסכמה, בניגוד לטענות של מתנגדי הסחר.
סטיגמה וסיכון
התקופה המרכזית שנבחרה להמחשה במחקר נוגעת לדיון על חקיקה פלילית ככלי למאבק באי-שוויון, באלימות ובסחר בנשים באירועי תעשיית המין. רוב הראיונות מצביעים על כך שרוב הנשים מרגישות שהן יכולות להגן טוב יותר על זכויותיהן ולשפר את מצבן באמצעות ביטול הפללה והסרת הסטיגמה. המתארים המרכזיים סופרים כי, במקרים בהם נשים היו מוצאות עצמן במצב של ניצול, חוסר הלגיטימציה של העבודה ופגיעה במעמדן גרמו גם לכך שיוכלו לסמוך על לקוחות שנתנו להן תמיכה, וכי חקיקה נוקשה תהפוך אותן ליותר חשופות לסיכונים, אלימות וסחיטה מצד עבריינים.
בניגוד לדיון הציבורי שמתמקד בעיקר על מקרים של סחר באנשים, הנתונים ממחקר זה מראים שהרבה סיכויים משתנים תלוויים במצב ההגירה, ביכולת שפתית, במגדר ובזהות המינית. לדוגמה, מצב ההגירה הוא הגורם המשמעותי ביותר שמגביל את יכולתן של נשים לעבוד בכבוד. עבור רבות, הזנות היא דרך לשפר את רמת החיים המשפחתית וגם להישאר במצב של עצמאות וכלכלה המותאמת ליכולותיהן.
הדיבור על הסטיגמה שנוצרה כלפי עובדות המין, היא הקושי המרכזי שהן חוות, שכן מרביתן אינן יכולות לדבר בגלוי עם בני משפחה, שותפים או חברים על סוג העבודה שלהן, הן בבריטניה והן בבית. רבות תיארו כיצד הסטיגמה ותנאי ההגירה הלא-מסודרים הופכים אותן לפגיעות יותר אלימות ופגיעה. בנוסף, הן מציינות שרוב הלקוחות הם בני אדם מכובדים שאינם אלימים, ושחלק קטן מהם, מהם מפסיקים לעבוד, אינם מנוסחים באיומים או באלימות.
הבנת ההסכמה
מחקר מורכב ומתמשך שנקרא «עובדי המין ההגירה בבריטניה», מראה כי כשבוחרים באסטרטגיות למאבק בסחר, יש לתת דגש להבחנה החשובה — שרוב עובדות המין בעצמן בוחרות במקצוע. הם לא קרבנות שצריך להציל באופן אוטומטי, אלא עובדות שבחרו את העיסוק מתוך מודעות, ובזכות ההבנה הזאת יש להן את הזכות להתנגד למאמצים להפריע לפרנסתן במגמה להילחם בסחר אדם או בטובת החברה.
הראיונות מורים כי העובדות מייחסות ומבינות את ההגבלות של צעדי ההרתעה והרגולציה, ומעריכות שהדבר יגרום להגדלת הסיכוי שלהן להסתבך עם החוק, ולהידרדרות במצבן הכלכלי ואף בסכנת ניצול. כתוצאה מזה, הן חושבות שהן לא תשתפנה פעולה עם הרשויות במאבק בתופעה, משום חשש לפגיעה בזכויותיהן ובביטחונן.
בבריטניה ובעולם כולו, קיימת קבוצה פוליטית-מוסרית שמציגות את עובדות המין המהגרות כקורבנות סחר, מיתוס שמכסה על אורך הדרך הלא פשוט של עובדת המין, ומנציח את המאבק לגליזציה, שמסתמך על שקרים ומחזות פרסום. זה משבש את המציאות ומפיץ דיסאינפורמציה בנוגע למידת ההסכמה ואופן קיומן של עובדות המין. החשיבות היא להבין שכלל ההבנות האלה מחייבות את ההכרה כי המטרה היא להקטין את נזקי המקצוע ולא להחריף את הפגיעה בהן, שהן נשות הכוח והעצמאות המודרנית. והדרך היעילה לעשות זאת היא באמצעות ביטול הפללה. זהו המפתח היחיד שאינו רק מגן על זכויות עובדות המין, אלא גם תורם להפחתת הנזקים והסיכונים להם הן חשופות.