קיימת תפיסה רווחת שאנשים הם היחידים שבעלי חיים שחווים הנאה ממהלך המין; שזו חוויה שמייחדת את בני האדם ביחס לשאר היצורים. מאחר ומדובר בשאלה שנוגעת לחוויות אישיות וקשות להמחשה אובייקטיבית, היא חושפת בפנינו לא פעם נקודות מעניינות באשר לאופן שבו אנו דנים בנושא המין וההנאה האנושית.
ברמה בסיסית, ניתן לדחות את השאלה אם בני אדם ושאר היצורים חווים את המין באופן דומה, בטענה שזוהי שאלה בלתי אפשרית לתשובה אמיתית: איך נוכל לדעת כיצד חווה חיה בלתי-אנושית משהו? לא ניתן לשאול אותן, ולכן הידע שלנו מוגבל להנחות והשערות בלבד. החוויה של מין כפן חווייתי עבור יצורים לא-אנושיים היא, בפשטות, נגישות מוגבלת מאוד להבנה מדעית כי היא מנותקת מחוויות ישירות. המדע מחויב לשאול שאלות שניתן לענות עליהן, ו»מהי חווית המין של שבלול הפגז?» היא למשל שאלה שאין לה עליה תשובה בזמן הכתיבה הנוכחי.
למרות זאת, קיימות הערכות מבוססות לגבי האפשרות כי מין עשוי להיות מלווה בהנאה גם אצל מינים אחרים. יהיה זה מפתיע מאוד לו לא היה מין עבור חיות כלשהן מלווה בתחושת הנאה מסוימת. טבעי שמין מעלה סיכון לחלות במחלות, מבזבז אנרגיה, ולעיתים גם מגדיל את הסיכון שיצור גדול יותר יטרוף אותך — למשל, תהליך רבייה של שבלול הפגז מראה שדברים לא מסובכים כל כך, ומדגים עד כמה תהליך זה יכול להיות משדרג ומורכב.
אין סיבה הגיונית שחיה תבקש מין אם היא לא נהנית ממנו. פעמים רבות מוצעת ההנחה שבגלל «דחף להתרבות» חיות מצוידות בפעילות מינית, אך בכך איננו ממציאים משהו חדש: אם לחיות יש דחף להתרבות, עליו לפעול במטרה להשיג את אותו מטרה, והנאה יכולה להיות מניע בסיסי שמקדם זאת. ההשערה כי כל המינים שעומדים בתהליך של רביית מין חווים הנאה היא סבירה בהחלט — בדיוק כפי שהיינו עשויים להאמין שבני אדם נהנים מלאכול.
השגת שיא
הנחות אלה אושרו במספר מחקרים. מכיוון שהמושג «הנאה» הוא כללי למדי, חוקרים התמקדו בדרך כלל באורגזמות — תופעה עזה ומרתקת המתרחשת לעיתים קרובות מאוד בחוויית מין של בני אדם. ההיגיון בכך הוא שאם חיות אחרות חוות אורגזמה, סביר מאוד להניח שהן גם חוות הנאה, לפחות באופן דומה.
מאחר ואנו מכירים היטב את חוויית האורגזמה האנושית, חוקרים רבים חיפשו סימנים חיצוניים ופיזיולוגיים המאפיינים אותה: רעד שרירים, קיפוץ טונוס שרירים, הפסקת תנועה, קולות, הבעות פנים משתנות, ואורגזמה של נוזלי זרע. אף על פי ששום סימן אינו מבטיח בהכרח שחוויה כזו אכן מתרחשת בכל מיני חיות אחרות, מחקרים רבים התמקדו בעיקר באולו-פרימטים — קופים, אורנגוטנים, גורילות וקופיפים שימפנזים, שנחשבים קרובים מאוד לבני אדם. מחקרים אלו מצאו כי חוויית אורגזמה קיימת במינים רבים, כולל מין הקיפודים, אוגוטנים, גורילות ושימפנזים.
למעשה, כמעט כל מיני הפרימטים סבורים שבעלי חיים מסוג זה חווים אורגזמה — לפחות בצד הזכרי. הדיון סביב אפשרות שאף נקבות באולו-פרימטים חוות הנאה דומה מעלה סוגיות חברתיות ותרבותיות, במיוחד ביחס לתפיסות מערביות על סובייקטיביות מינית נשית. מחקרים מפורטים על מין הקיפוד הזנב הקצר מצביעים שברוב המקרים לפחות נקבות במין זה מציגות סימני אורגזמה.
התאמה גורפת
ההתמקדות באורגזמה כסימן המובהק לחוויה מינית היא מוגבלת ומורכבת. המחקר המוקדם של חוקרי מייסטר ו-ג’ונסון מ-1966 הציג דגם ביומדעי שמחלק את חוויית המין ארבעה שלבים: התרגשות, שיא, אורגזמה והחלקה. למרות ביקורת רבה, דגם זה הפך לאחד מאבני היסוד בהגדרה של מין «נורמלי» — כזה שמתמקד בפעילות גניטלית ובשיא של אורגזמה.
אך ההגדרה הזאת מצומצמת ומתעלמת מרבדים רבים של חוויות מין בעולם האנושי ומכל בעלי החיים. מחקרים מראים שהמין האנושי עוסק בפעילויות רבות שאינן בהכרח משולבות באורגזמה או קשורות רק לאזורי הגניטליה. לדוגמה, פעילויות מיניות שאינן מכוונות להבטיח הלעוגה או הריגוש של האורגזמה, כמו פעילויות טבעיות ותפקידים חברתיים — תפקידים שנועדו לחיזוק הקשרים החברתיים בין הפרטים או לשימור ההיררכיה במקום מסוים.
גם בתרבויות מסוימות, מין אינו קשור בהכרח להיריון, והפקת ההריון אף נפרדה מהשיח המיני באמצעות טכנולוגיות חדשות שמאפשרות הפרדה בין המין להתרבות. למשל, בטכנולוגיות פריון מודרניות של היום, אדם יכול לעבור אינספור יחסי מין מבלי שיכנס להיריון, וכך מין הופך לפעילות הזדמנויות ולאו דווקא מטרה רבייתית. המסורת שבקשר בין מין להיריון ואורגזמה מתחילה מהמאה ה-19, וקשורה לשינויים היסטוריים ופוליטיים רחבים שאותם אפשר לפרט באורך.
לעומת זאת, אין כדי לגרוע מהעובדה שמין אכן משמש לרוב ליצירת ההיריון, שכן תהליך ההפריה מבוסס על מגע בין גופינו. אך כשאומרים ש»בני האדם הם היצורים היחידים שעושים מין למטרת ההנאה», מתכוונים בפשטות ל»אנשים הם היצורים היחידים שמעורבים במין שאינו קשור להעברת צאצאים» — כלומר, שמרבית המין אצל חיות נעשה מתוך הנאה ובלי קשר להיווצרות צאצאים בפועל.
יתכן שמין משמש גם למטרות חברתיות אחרות, כגון חיזוק הקשרים בין החיות או קידום היררכיות של שליטה — לדוגמה, בקרב בונובו, שמנצלות מין ככלי לבניית אמון וחיזוק הקשרים החברתיים, וכך תומכות במבנה החברתי שלהן. גם פעילויות של מין בין בעלי חיים מאותו מין, שהיא לעיתים קרובות לא קשורה לרבייה, תועדו בכל מיני מינים של צדפות, צפרדעים, חרקים ואפילו חיפושיות. דוגמאות כאלו מראות לנו שהחוויה המינית אינה בהכרח קשורה להפקת צאצאים, והיא יכולה למלא תפקידים חברתיים, תרבותיים ופסיכולוגיים חשובים.
מכאן נשקף שהתפיסה כי מין בא רק להתרבות אינה תואמת את המציאות הלא-אנושית. הרבה חיות חוות הנאה בתחומי המין, ומעין היא תמריץ שנועד לעודד את קיומו גם במקומות שאינם בהכרח קשורים ליצירת צאצאים, ומכאן החשיבות של ההבנה כי הממד ההנאה קיים במינים רבים, לאו דווקא במין המיועד להתרבות. תובנה זו שלעיתים מזניחים, היא קריטית להבנת תפקיד המין בתרבות החיה, וגם בהבנת ההתנהגות בין מינים שונים בעולם החי.